ההוצאה להורג של שישה יהודים בדם קר, לאחר 11 חודשים בשבי, פגעה בבטן הרכה של כל אזרחי ישראל. הכאב שחווינו הוא כפול: פעם אחת בשל חוסר האונים האישי שלי, ופעם שנייה בשל הכישלון של הממשלה בניהול המשא ומתן מול ארגון טרור. כישלון זה הוביל לתוצאה הטרגית והבלתי נתפסת הזו.
אמש, מאות אלפים יצאו לרחובות בלי שצריך היה לקרוא להם. עם כניסתנו לחודש הרחמים והסליחות, הרהורים על עתידה של המדינה ועל עתיד ילדינו הם טבעיים ומתבקשים. התפילה לשובם של הנעדרים הפכה לקריאה אישית ולאומית גם יחד.
המלחמה הנוכחית אינה רק מלחמה נגד ארגוני טרור כמו חמאס או הג'יהאד האסלאמי. זוהי מלחמה על הערכים הבסיסיים של מדינת ישראל ועל ערכי החברה שלנו. ערך הערבות ההדדית, במיוחד כלפי החטופים שלנו, נראה שנשכח בידי מנהיגינו. העם, לעומת זאת, זוכר ומרגיש בדנ"א שלו את העיקרון הפשוט: לא משאירים אנשים מאחור ואת קדושת החיים .
למרות הכאב הקשה והזעקה שבוקעת מלבבות האנשים, אתמול ראיתי ניצנים של תקומה. הניצחון המוחלט בעיניי הוא עם ישראל מאוחד, עם מטרה ברורה – ליצור תקומה חדשה וטובה יותר.
מהו הניצחון המוחלט שלי?
- אני מתפלל שנזכה לראות את שיבת החטופים למרות הממשלה הנוכחית
- שהעם יהיה מאוחד לא שמאל וימין למרות הממשלה הנוכחית
- שתהייה תוכנית מדינית וצבאית לסיום הלחימה למרות הממשלה הנוכחית
- שממשלתנו תדע לדאוג לאזרחיה בתחומים הקריטיים כגון – יוקר המחיה, חינוך, בריאות וביטחון – תחומים שהוזנחו בשנים האחרונות למרות הממשלה הנוכחית
הלוואי שנראה את הדרום פורח ואת תושבי הצפון שבים לבתיהם בביטחון ובשלום. אני מקווה שנצא מהתקופה הקשה הזו מחוזקים, מאוחדים, ובעלי חזון משותף לעתיד טוב יותר לכולנו.
למרות הממשלה הנוכחית – עם ישראל חי
